Page 9 - HISTORY
P. 9
כך נמשכו כל שנות ילדותי .בחופשים של בית הספר אמא הייתה לוקחת אותי לדודים שלי
בנתניה כדי שלא אשאר לבד בזמן שהיא בעבודה ,והיו פעמים שנשארתי מעבר לחופשה,
והייתי מגיעה לביה"ס כשבוע אחרי שחזרו ללימודים כי אמא לא יכלה לבוא לאסוף אותי
בגלל העבודה שלה.
תקוותם של הורי לעוד ילדים ,הביאה אותם לנסות שוב ושוב ,אימי ניסתה להיכנס להריון
ואף הצליחה ,אך נזקקה לשמירת הריון כמעט כל חודשי ההיריון ,דבר שלא יכלה להרשות
לעצמה בגללי .כדי שלא תדאג לי יתר על המידה ,יעצו לה לשלוח אותי לקבוץ לתקופה
קצרה ,אך היא נחרדה מעצם ההצעה ,ואמרה "אם לא אצליח ללדת ,עדיף לי לראות את הבת
שלי לידי מאשר לשלוח אותה ממני לקיבוץ ,מי יודע אם אראה אותה שוב".
)באותם ימים היו שמועות כי חוטפים את ילדי העולים התימנים( ,ואכן ,את ההיריון הזה היא
לא הצליחה לסיים.
אבי היה איש מאד מיוחד ,אדם דתי מאד ,אך ליברל בהתנהגותו כלפי אחרים .תמיד נהג לומר
"איש איש באמונתו יחיה" אך מפעם לפעם נהג להעיר לנו בעדינות על עניינים דתיים אם לא
נהגנו בדיוק כפי שראה לנכון בהתאם לאמונתו.
אני מוכרחה לספר סיפור מאד "צבעוני" שקרה לנו בתוך המשפחה וקשור באבי היקר.
כמיהתו של אבי לילדים נוספים ,או ליתר דיוק לבן זכר ,הביאה כמעט למשבר בנשואי הורי.
כאמור ,כאשר הגענו לארץ ישראל ,ניסו הורי להביא ילדים לעולם ,ללא הצלחה .אבי הרגיש,
למרות אהבתו הרבה לאימי ,שהוא זקוק לאישה אחרת שתוכל להעניק לו יורש .אבי ,לתומו,
חשב שגם בישראל אפשר לשאת אישה נוספת כמנהג תימן ,אך מה רבה הייתה אכזבתו
כשנודע לו שבישראל חל איסור לשאת שתי נשים .הדבר העציב אותו מאד ,באותו הזמן כבר
הייתה לו "מועמדת" מהרצליה שמאד רצתה להתחתן איתו.
בנוסף לאיסור שבחוק ,הייתה התנגדות עזה מצד כל המשפחה הקרובה והרחוקה למהלך שלו.
גם אני הבעתי את כעסי הרב כלפיו )הייתי בת עשר שנים( ואף לא דברתי איתו תקופה
ארוכה.
בסופו של דבר השכל הישר והאהבה בין הורי היא שהביאה את אבי לגנוז את הרעיון הזה.
למרות כל זה ,אבי היה אדם חם ואוהב ,שאהב אותי מאד ,והאהבה שלו עברה לנכדיו שאותם
העריץ ועליהם הייתה גאוותו.
כך חלפו להם השנים והחיים היו קשים מאד ,סבלנו ממחסור כמו כל האנשים באותה
תקופה.
בשנים הראשונות לקום המדינה ,הישוב סבל ממחסור רב כתוצאה מקליטת כמיליון עולים
שהגיעו מכל הגלויות .מארצות המזרח ,ועולים מאירופה ששרדו את מחנות ההשמדה.
הישוב לפני קום המדינה מנה כ 650,000 -איש.
כמות העולים הגדולה שהגיעו לארץ הצריכה משאבים רבים שלא היו למדינה שרק קמה ,כך
שבראשית שנות החמישים הונהג משטר צמצום שנקרא "מדיניות צנע" ,שזה מדיניות של
צניעות וצמצום הצריכה הפרטית והלאומית.
הונהגה הקצבה לנפש הן באוכל והן בביגוד באמצעות חלוקת תלושים ששימשו במקום כסף
עובר לסוחר.
אם רצית לקנות חולצה היה עליך לשלם כמה תלושים כפי שרשום על החולצה.
משטר הצנע נמשך כשנתיים .כמובן שהעשירים יכלו לקנות בשוק שחור את מה שרצו וזאת
במחיר מופקע,
כל מי שידו הייתה משגת היה יכול לקנות את שחפץ ליבו ,דבר שהיה מעבר ליכולתם של
מרבית האוכלוסייה.
למשל משפחתנו הקטנה שמנתה 3נפשות ,קבלנו ליום :חצי ככר לחם ,חתיכת גבינה קטנה,
אבקת ביצים )גם ביצים לא ניתן היה לקנות ,ורק למי שהיה לול יכול היה להנות הן מבשר
בנתניה כדי שלא אשאר לבד בזמן שהיא בעבודה ,והיו פעמים שנשארתי מעבר לחופשה,
והייתי מגיעה לביה"ס כשבוע אחרי שחזרו ללימודים כי אמא לא יכלה לבוא לאסוף אותי
בגלל העבודה שלה.
תקוותם של הורי לעוד ילדים ,הביאה אותם לנסות שוב ושוב ,אימי ניסתה להיכנס להריון
ואף הצליחה ,אך נזקקה לשמירת הריון כמעט כל חודשי ההיריון ,דבר שלא יכלה להרשות
לעצמה בגללי .כדי שלא תדאג לי יתר על המידה ,יעצו לה לשלוח אותי לקבוץ לתקופה
קצרה ,אך היא נחרדה מעצם ההצעה ,ואמרה "אם לא אצליח ללדת ,עדיף לי לראות את הבת
שלי לידי מאשר לשלוח אותה ממני לקיבוץ ,מי יודע אם אראה אותה שוב".
)באותם ימים היו שמועות כי חוטפים את ילדי העולים התימנים( ,ואכן ,את ההיריון הזה היא
לא הצליחה לסיים.
אבי היה איש מאד מיוחד ,אדם דתי מאד ,אך ליברל בהתנהגותו כלפי אחרים .תמיד נהג לומר
"איש איש באמונתו יחיה" אך מפעם לפעם נהג להעיר לנו בעדינות על עניינים דתיים אם לא
נהגנו בדיוק כפי שראה לנכון בהתאם לאמונתו.
אני מוכרחה לספר סיפור מאד "צבעוני" שקרה לנו בתוך המשפחה וקשור באבי היקר.
כמיהתו של אבי לילדים נוספים ,או ליתר דיוק לבן זכר ,הביאה כמעט למשבר בנשואי הורי.
כאמור ,כאשר הגענו לארץ ישראל ,ניסו הורי להביא ילדים לעולם ,ללא הצלחה .אבי הרגיש,
למרות אהבתו הרבה לאימי ,שהוא זקוק לאישה אחרת שתוכל להעניק לו יורש .אבי ,לתומו,
חשב שגם בישראל אפשר לשאת אישה נוספת כמנהג תימן ,אך מה רבה הייתה אכזבתו
כשנודע לו שבישראל חל איסור לשאת שתי נשים .הדבר העציב אותו מאד ,באותו הזמן כבר
הייתה לו "מועמדת" מהרצליה שמאד רצתה להתחתן איתו.
בנוסף לאיסור שבחוק ,הייתה התנגדות עזה מצד כל המשפחה הקרובה והרחוקה למהלך שלו.
גם אני הבעתי את כעסי הרב כלפיו )הייתי בת עשר שנים( ואף לא דברתי איתו תקופה
ארוכה.
בסופו של דבר השכל הישר והאהבה בין הורי היא שהביאה את אבי לגנוז את הרעיון הזה.
למרות כל זה ,אבי היה אדם חם ואוהב ,שאהב אותי מאד ,והאהבה שלו עברה לנכדיו שאותם
העריץ ועליהם הייתה גאוותו.
כך חלפו להם השנים והחיים היו קשים מאד ,סבלנו ממחסור כמו כל האנשים באותה
תקופה.
בשנים הראשונות לקום המדינה ,הישוב סבל ממחסור רב כתוצאה מקליטת כמיליון עולים
שהגיעו מכל הגלויות .מארצות המזרח ,ועולים מאירופה ששרדו את מחנות ההשמדה.
הישוב לפני קום המדינה מנה כ 650,000 -איש.
כמות העולים הגדולה שהגיעו לארץ הצריכה משאבים רבים שלא היו למדינה שרק קמה ,כך
שבראשית שנות החמישים הונהג משטר צמצום שנקרא "מדיניות צנע" ,שזה מדיניות של
צניעות וצמצום הצריכה הפרטית והלאומית.
הונהגה הקצבה לנפש הן באוכל והן בביגוד באמצעות חלוקת תלושים ששימשו במקום כסף
עובר לסוחר.
אם רצית לקנות חולצה היה עליך לשלם כמה תלושים כפי שרשום על החולצה.
משטר הצנע נמשך כשנתיים .כמובן שהעשירים יכלו לקנות בשוק שחור את מה שרצו וזאת
במחיר מופקע,
כל מי שידו הייתה משגת היה יכול לקנות את שחפץ ליבו ,דבר שהיה מעבר ליכולתם של
מרבית האוכלוסייה.
למשל משפחתנו הקטנה שמנתה 3נפשות ,קבלנו ליום :חצי ככר לחם ,חתיכת גבינה קטנה,
אבקת ביצים )גם ביצים לא ניתן היה לקנות ,ורק למי שהיה לול יכול היה להנות הן מבשר
