Page 4 - HISTORY
P. 4
מבוקר ועד ערב הייתה אימי עובדת במשק ביתו של הדוד ,מקוששת עצים ,מנקה את הבית,
רועה את העיזים ,חולבת ,לשה בצק ואופה לחם לכל בני הבית.
לא פעם היו הולכים לישון רעבים ,לעיתים דודים אחרים היו נותנים להם אוכל בסתר ,שכן
אם הדוד היה יודע ,הוא היה מכה אותם ,כי לדעתו הם מביישים אותו בכך ,ולא רצה שידעו
את הנעשה בביתו.
לימים הכירה אימי את אבי והם התאהבו ורצו להינשא ,אך משפחת אימי לא ראתה בעין יפה
את הזיווג.
אבי בא ממשפחה מאד ענייה ,וכבר בגיל מאד צעיר היה המפרנס של משפחתו .היו לו
ארבעה אחים ואחות אחת.
)אהרון ,יהודה ,מנחם ,יפת ,וסלמה( אביו מת ואימו נותרה אלמנה עם חמישה ילדים קטנים.
כנהוג ,על הבן הבכור הוטל נטל הפרנסה שלא הייתה מצויה בשפע .הם חיו בדוחק רב.
סבתא שלי מרים ,אמא של אבא שלי ,הייתה אישה מיוחדת מאד .הייתה טובה ואצילית,
ראתה את הטוב בכל אדם .את כולם אהבה וכולם החזירו לה אהבה .את אישיותה המיוחדת
ניתן היה לראות מאוחר יותר בדודה סלמה אחות של אבא שלי.
הורי נישאו למרות הקשיים שהערימו עליהם ,כשאימי הייתה בת חמש עשרה ואבי היה בן
תשע עשרה.
אח אחד )יהודה( נפטר בתימן )לא היו לו ילדים( ,שני אחיו אהרון ומנחם עלו לישראל בשנת
,1934הייתה זו שנה שרבים מיהודי תימן עלו לישראל ,אך אנחנו נאלצנו להישאר עקב
בקשתה של סבתי .היא ביקשה מאבי שלא יעזוב את אחותו סלמה בתימן ,ורק איתה יעלה
לישראל.
מאחר ומשפחת בעלה לא רצתה לעלות באותו זמן לישראל ,נאלץ אבי להמתין יחד עם אחיו
הצעיר חסן שטרם נישא ,ולעלות יחד עם אחותו ומשפחתה בבוא הזמן ,כלומר במרבד
הקסמים ,בעיצומה של מלחמת השחרור בישראל.
כשמלאו לי שנתיים ,עזבו הורי את אלג'עוד שבתימן עקב פרעות ביהודים ובמסע רגלי
שארך חודשים רבים כשהיעד היה עדן .וכך לאחר מסע ארוך ומיגע הגענו לעיר הנמל עדן.
בזמן המסע נשדדנו וכל רכושנו הדל נלקח כך גם התכשיטים של אמא שלי ,שכן היו לה
הרבה תכשיטים שאבי היה מכין לה במיוחד.
בזמן המסע הרגלי ,לא מעט מהאנשים שהיו יחד איתנו בשיירה מתו בדרך ולא הצליחו
להגיע לישראל.
המסע הקשה והממושך גרם לאבי שלא היה אף פעם בריא במיוחד ,לחלות בדלקת ריאות
ומאוחר יותר קיבל אסטמה ,מחלה שממנה לא נרפא עד יום מותו.
רועה את העיזים ,חולבת ,לשה בצק ואופה לחם לכל בני הבית.
לא פעם היו הולכים לישון רעבים ,לעיתים דודים אחרים היו נותנים להם אוכל בסתר ,שכן
אם הדוד היה יודע ,הוא היה מכה אותם ,כי לדעתו הם מביישים אותו בכך ,ולא רצה שידעו
את הנעשה בביתו.
לימים הכירה אימי את אבי והם התאהבו ורצו להינשא ,אך משפחת אימי לא ראתה בעין יפה
את הזיווג.
אבי בא ממשפחה מאד ענייה ,וכבר בגיל מאד צעיר היה המפרנס של משפחתו .היו לו
ארבעה אחים ואחות אחת.
)אהרון ,יהודה ,מנחם ,יפת ,וסלמה( אביו מת ואימו נותרה אלמנה עם חמישה ילדים קטנים.
כנהוג ,על הבן הבכור הוטל נטל הפרנסה שלא הייתה מצויה בשפע .הם חיו בדוחק רב.
סבתא שלי מרים ,אמא של אבא שלי ,הייתה אישה מיוחדת מאד .הייתה טובה ואצילית,
ראתה את הטוב בכל אדם .את כולם אהבה וכולם החזירו לה אהבה .את אישיותה המיוחדת
ניתן היה לראות מאוחר יותר בדודה סלמה אחות של אבא שלי.
הורי נישאו למרות הקשיים שהערימו עליהם ,כשאימי הייתה בת חמש עשרה ואבי היה בן
תשע עשרה.
אח אחד )יהודה( נפטר בתימן )לא היו לו ילדים( ,שני אחיו אהרון ומנחם עלו לישראל בשנת
,1934הייתה זו שנה שרבים מיהודי תימן עלו לישראל ,אך אנחנו נאלצנו להישאר עקב
בקשתה של סבתי .היא ביקשה מאבי שלא יעזוב את אחותו סלמה בתימן ,ורק איתה יעלה
לישראל.
מאחר ומשפחת בעלה לא רצתה לעלות באותו זמן לישראל ,נאלץ אבי להמתין יחד עם אחיו
הצעיר חסן שטרם נישא ,ולעלות יחד עם אחותו ומשפחתה בבוא הזמן ,כלומר במרבד
הקסמים ,בעיצומה של מלחמת השחרור בישראל.
כשמלאו לי שנתיים ,עזבו הורי את אלג'עוד שבתימן עקב פרעות ביהודים ובמסע רגלי
שארך חודשים רבים כשהיעד היה עדן .וכך לאחר מסע ארוך ומיגע הגענו לעיר הנמל עדן.
בזמן המסע נשדדנו וכל רכושנו הדל נלקח כך גם התכשיטים של אמא שלי ,שכן היו לה
הרבה תכשיטים שאבי היה מכין לה במיוחד.
בזמן המסע הרגלי ,לא מעט מהאנשים שהיו יחד איתנו בשיירה מתו בדרך ולא הצליחו
להגיע לישראל.
המסע הקשה והממושך גרם לאבי שלא היה אף פעם בריא במיוחד ,לחלות בדלקת ריאות
ומאוחר יותר קיבל אסטמה ,מחלה שממנה לא נרפא עד יום מותו.
