Page 13 - HISTORY
P. 13
על חינוך סבא לא ויתר לאף אחד מילדיו ודאג להשכלתם.
באותם ימים לפני קום המדינה ולאחריה ,ימי הצנע ,משפחת דמארי נחשבה במושגים של
אז ,כמבוססת כלכלית.
הערה :לאחר מותו של סבא נמצא פנקס קטן ובו ניהל את התקציב המשפחתי .היה רושם מה
קנה וכמה זה עלה לו לדוגמא:
נעלים לגאולה ..2..לירות ,מכנסיים לשלמה ..1..וכו' ,כך ידע איך לכלכל את מעשיו ואת צרכי
המשפחה הגדולה.
הם הרבו לארח את המשפחה הענפה מכל הארץ ,ואף דאגו לעולים החדשים שעלו לישראל
לאחר קום המדינה.
סבתא דינה אף עזרה להחביא לוחמי אצ"ל שברחו מהאנגלים ,למרות שהייתה אסירת תודה
לאוסטרלים שהיו חלק משלטון המנדט ,שכאמור ,סייעו בידה בזמן לידת בנה מרדכי הן
בעזרה רפואית והן בסידורי הרשום בפני הפקידים הבריטים .בתחילת שנות החמישים
הוקמה מעברה גדולה ליד ביתם )כיום מכבי אש ,תנובה ,מגה( ,הם נרתמו לעזור לעולים
החדשים שהגיעו למעברה .באותם הימים הם חיסלו את הרפת שלהם ,הם שיפצו שני
חדרים ששימשו מחסנים וסבתא הלינה בהם עולים ללא שכר אלא כעזרה הומנית.
כאשר הממשלה החלה להפנות את העולים ליישובי קבע ,נותרו שני אנשים להתגורר אצלם,
משפחותיהם הופנו לנתניה.
מכוון שהם נקלטו בעבודה באזור ,הייתה בעיה איך יגיעו בכל יום מנתניה לרחובות .סבתא
הציעה להם להמשיך להתגורר אצלם ,או לדבריה" ,חבל שיבזבזו את השכר שלהם בנסיעות
הלוך ושוב" .כך הם המשיכו להתגורר עוד שנתיים בחצר והפכו כבני משפחה .עד יום מותם,
סבא וסבתא שמרו עם אותם אנשים על קשר והיו מוזמנים לאירועים משפחתיים.
מוטי למד בבי"ס היסודי "מוריה" שהיה בקצה השני של רחובות בשעריים ,בי"ס שבו למדו
רק בנים.
את לימודיו התיכוניים למד באורט ,התגייס לחיל האוויר ,למד בבי"ס הטכני של חיל האוויר
את מקצוע מכונאי מטוסים ושירת במקצוע זה עד השחרור .מאוחר יותר ,במסגרת
המילואים עבר קורס חובשים ושרת כחובש קרבי בחיל השריון.
נלחם במלחמת ששת הימים בחטיבת "הראל" ואף קיבל צל"ש מאלוף הפיקוד על חלקו
בהגשת עזרה לחיילים תחת אש.
במלחמת יום כיפור ב 1973-נלחם בחזית הדרום תחילה ואחר כך עבר לרמת הגולן .בתום
הקרבות חזר עם הגדוד שלו לחזית הדרום ושהה שבעה חודשים כמו כולם במסגרת
המילואים.
במלחמת לבנון ב 1982 -השתתף שוב כלוחם.
עם סיום שירותו הצבאי החל לחפש עבודה ,הוא פנה למכון וויצמן והתקבל לעבודה.
במסגרת העבודה הוא למד לתואר הנדסאי מכונות.
ביולי 2007פרש מוטי לגמלאות ,לאחר ארבעים ושש שנות עבודה.
זה בקצרה תמצית סיפור משפחתנו.
באותם ימים לפני קום המדינה ולאחריה ,ימי הצנע ,משפחת דמארי נחשבה במושגים של
אז ,כמבוססת כלכלית.
הערה :לאחר מותו של סבא נמצא פנקס קטן ובו ניהל את התקציב המשפחתי .היה רושם מה
קנה וכמה זה עלה לו לדוגמא:
נעלים לגאולה ..2..לירות ,מכנסיים לשלמה ..1..וכו' ,כך ידע איך לכלכל את מעשיו ואת צרכי
המשפחה הגדולה.
הם הרבו לארח את המשפחה הענפה מכל הארץ ,ואף דאגו לעולים החדשים שעלו לישראל
לאחר קום המדינה.
סבתא דינה אף עזרה להחביא לוחמי אצ"ל שברחו מהאנגלים ,למרות שהייתה אסירת תודה
לאוסטרלים שהיו חלק משלטון המנדט ,שכאמור ,סייעו בידה בזמן לידת בנה מרדכי הן
בעזרה רפואית והן בסידורי הרשום בפני הפקידים הבריטים .בתחילת שנות החמישים
הוקמה מעברה גדולה ליד ביתם )כיום מכבי אש ,תנובה ,מגה( ,הם נרתמו לעזור לעולים
החדשים שהגיעו למעברה .באותם הימים הם חיסלו את הרפת שלהם ,הם שיפצו שני
חדרים ששימשו מחסנים וסבתא הלינה בהם עולים ללא שכר אלא כעזרה הומנית.
כאשר הממשלה החלה להפנות את העולים ליישובי קבע ,נותרו שני אנשים להתגורר אצלם,
משפחותיהם הופנו לנתניה.
מכוון שהם נקלטו בעבודה באזור ,הייתה בעיה איך יגיעו בכל יום מנתניה לרחובות .סבתא
הציעה להם להמשיך להתגורר אצלם ,או לדבריה" ,חבל שיבזבזו את השכר שלהם בנסיעות
הלוך ושוב" .כך הם המשיכו להתגורר עוד שנתיים בחצר והפכו כבני משפחה .עד יום מותם,
סבא וסבתא שמרו עם אותם אנשים על קשר והיו מוזמנים לאירועים משפחתיים.
מוטי למד בבי"ס היסודי "מוריה" שהיה בקצה השני של רחובות בשעריים ,בי"ס שבו למדו
רק בנים.
את לימודיו התיכוניים למד באורט ,התגייס לחיל האוויר ,למד בבי"ס הטכני של חיל האוויר
את מקצוע מכונאי מטוסים ושירת במקצוע זה עד השחרור .מאוחר יותר ,במסגרת
המילואים עבר קורס חובשים ושרת כחובש קרבי בחיל השריון.
נלחם במלחמת ששת הימים בחטיבת "הראל" ואף קיבל צל"ש מאלוף הפיקוד על חלקו
בהגשת עזרה לחיילים תחת אש.
במלחמת יום כיפור ב 1973-נלחם בחזית הדרום תחילה ואחר כך עבר לרמת הגולן .בתום
הקרבות חזר עם הגדוד שלו לחזית הדרום ושהה שבעה חודשים כמו כולם במסגרת
המילואים.
במלחמת לבנון ב 1982 -השתתף שוב כלוחם.
עם סיום שירותו הצבאי החל לחפש עבודה ,הוא פנה למכון וויצמן והתקבל לעבודה.
במסגרת העבודה הוא למד לתואר הנדסאי מכונות.
ביולי 2007פרש מוטי לגמלאות ,לאחר ארבעים ושש שנות עבודה.
זה בקצרה תמצית סיפור משפחתנו.
